הפרעות שפה

הפרעות שפה הינן הפרעות בתחום התקשורת המילולית. מדובר בהפרעות נוירו- התפתחותיות, כלומר, הפרעות המקושרות ללקות בגדילה והתפתחות מערכת העצבים המרכזית או המוח. לרוב, הפרעות מסוג אלה באות לידי ביטוי לראשונה בתקופת הילדות של האדם. אדם בעל הפרעות שפה הינו אדם המתקשה ברכישת השפה, עד כדי כך שנוצר פער משמעותי בין מנת המשכל הלא מילולית שלו לבין מנת המשכל המילולית שלו, וזאת במידה ונשללו הפרעות התפתחויות אחרות שיכולות לגרום להפרעות שפה וליצור מצב מעין זה.

הפרעות שפה – כיצד העניין בא לידי ביטוי?

מרבית האנשים בעלי הפרעות השפה מתקשים במיומנויות הדיבור והקריאה. לרוב, תופעות אלה באות לידי ביטוי בלקויות כמו דיסגרפיה ודיסלקציה. במקרים רבים, גם כאשר האדם מתגבר על הפרעת הדיבור שלו, הוא עדיין מתקשה בקריאה או בכתיבה. הביטויים הנפוצים ביותר להפרעות בשפה הינם:

• אוצר מילים קטן – מדובר באחד המדדים לכך, אך לא במדד העיקרי לפיו מאבחנים הפרעות שפה.
• קושי בהפקת הצלילים של המילים באופן נכון – נפוץ במיוחד בקרב ילדים.
• קושי בפירוק מילה מסוימת לצלילה הקטנים ביותר.
• קושי בהתנסחות בעל פה.
• קושי בהבנת הוראות שהנן מורכבות יותר.
• קשיים בתחביר.
• צמצום במלל ככל הניתן ושימוש במשפטים פשוטים או קצרים.

חשוב להבין כי אנשים בעלי הפרעות שפה מתקשים בהבנת והעברת מסרים לסביבה שלהם. גם ארגון המידע המילולי שלהם נפגם, ומכך גם היכולת לשתף אחרים ברעיונות או להבין מסר מילולי מורכב לעומקו.

איזה סוגים של הפרעות בשפה יש?

קיימות שלושה הפרעות מרכזיות המתקשרות להפרעות בשפה:

• קשיים בשליפה של מילים ושימוש במילים "סותמות" – לרוב, אנשים בעלי הפרעות בשפה יתקשו בשליפה של מילים ובדיבור שוטף, וישתמשו המון במילות "פילר" – כלומר, במילים שמטרתן למלא את המשפט אך אין להן שום ערך ממשי בקידום המשפט, כמו למשל "זה", "אז" וכדומה.
• ליקוי ספציפי – מדובר בליקוי ישיר במנגנון הדיבור. לרוב, אנשים אלה חווים את הקשיים במיומנויות השפה בגיל מאוחר יחסית בילדות, בשל הקצב האיטי של רכישת מיומנות השפה בהשוואה לילדים אחרים בגילם. גם בתור מבוגרים, אנשים אלה בדרך כלל אינם מגיעים לרמת השפה של בני גילם.
• דיספרקסיה – קושי בתכנון הרצף של הדיבור. למעשה, מדובר בהפרעה בה המוח מתקשה לשלוח לפה, לשפתיים וללשון את הפקודות המתאימות אשר יגרמו להם לנוע כהלכה ולהגות מילים באופן מדויק. ניתן לומר כי הפרעה זו מתבטאת בעיקר בקושי ליצור תיאום בין כלל איברי ההיגוי.